הקמת הספרייה

"ספרייה היא פרשת דרכים של כל חלומות המין האנושי"     ז'וליאן גרין

   

הקמת הספרייה בהרצליה
המושבה הרצליה נוסדה בשנת 1924, וב-1960 הוכרזה כעיר.
כבר בשנות העשרים נעשו בה ניסיונות להקמת ספרייה כדי להעשיר את תרבות הפנאי של המתיישבים. תחילה נדדה בין בתי תושבים, ולאחר מכן זכתה למבנה קטן בבניין בית ספר. על המדפים הונחו ספרים שנתרמו על ידי המתיישבים. בראשית שנות השלושים התמקמה הספרייה בבית יעקב ויצחק לוין, ברחוב סוקולוב פינת רחוב החלוץ. בהודעה נרגשת מיום 4 בפברואר 1935 כתב ועד המושבה: "הננו מתכבדים להודיע לכל תושבי הרצליה כי בימים הקרובים תיפתח בבית ה' יעקב לוין ספריית המושבה. עם פתיחת הספרייה ייפתח גם באותו המקום אולם קריאה לקהל בכל ימות השבוע. עיתונים עבריים ולועזיים יהיו בקביעות באולם".
אך החלומות על ספרייה ציבורית גדולה לא פסקו. בידיעה בעיתון "דבר" משנת 1936 דווח על החלטת ועד המושבה הרצליה "להקים מצבת זיכרון לחבר הוועד יעקב לוין ז"ל בצורת מפעל תרבותי... על מגרש מתאים שיוקצה על ידי הוועד יוקם בניין שיכיל ספרייה עממית ואולם קריאה וכן אולם גדול ביותר בשביל הרצאות, כינוסים תרבותיים וכו'...".
בדו"ח של הספרייה מתאריך 19 באוקטובר 1939 דווח כי "המספר הכללי של הספרים הנמצאים בספרייה הוא 970, ביניהם 777 בעברית, 69 בגרמנית, 60 ביידיש, 45 באנגלית, 11 ברוסית, 3 בפולנית, 5 בצרפתית. מספר הקוראים: 51".
למרות רצונם הטוב של כל המעורבים בקיומה של הספרייה הציבורית, בסוף 1941 המצב המשיך להיות קשה, בעיקר בשני תחומים: מבנה ראוי לספרייה ותקציב. בשנת 1941 דווח על שלושה(!) מעברי בתים, ובסופה הוחלט לערוך נשף שכל הכנסותיו יוקדשו לרכישת ספרים לספרייה.
מנהלות הספרייה במהלך השנים נעזרו בנאמני הספרייה, שהיוו קשר בין הספרייה לוועד המושבה ולאחר מכן למועצה המקומית ולעירייה, בענייני תקציבים, מבנה, אחזקה ופיתוח. אלה היו אנשי ספר, אנשי תרבות ובעלי
השפעה ציבורית. עם נאמני הספרייה נמנו ש"ז לוין, פתחיה לב טוב, משה יוחנני, ש"ז שוידלסון וי"ל ברוך.
מסמך מסכם של חמש שנים, 1945–1950 ,מאת הנהלת הספרייה, מלמד על התפתחות הפעילות בספרייה הן בתחום המצאי והן במספר הקוראים. ואכן, ב-1950 עמד מצאי הספרים על 766,3 ספרים.
אך שנים רבות הייתה הספרייה שרויה במצוקה מבחינת דיור מתאים. בתחילת שנות השישים עברה הספרייה למקום חדש ומרווח יותר, ברחוב סוקולוב 39 .היא הייתה בית לאוהבי הספרות והקריאה, והילדים באו אליה להחליף ספרים ולהסתייע בספרי היעץ להכנת שיעוריהם. שמה של הספרייה היה "ספרייה ציבורית - מושבה הרצליה". ב-1962 עמד מצאי הספרייה על 000,15 ספרים. אך לא היה זה מקום קבע.
ישיבה מועצה שהתכנסה בשנים אלה החליטה "להקים ספרייה בבניין נפרד... יש לחפש מקום תוך חודש ימים!...". בסוף שנות השישים נקלעה מועצת העיר הרצליה לקשיים תקציביים חמורים. הספרייה, מטבע הדברים, אינה עמדה בראש סדרי העדיפויות.
בשנת 1976 עברה הספרייה למקום חדש במרכז העיר, סוקולוב 11. בסוף שנות השבעים הספרייה - על חדר העיון שבה וחדר ההשאלה - הייתה הומה אדם, ותור ארוך של ממתינים השתרך במסדרון לפתיחתה של הספרייה.
בשנת 1987 עברה הספרייה למבנה הקבוע עד היום ברחוב סוקולוב 56. מצבת העובדים גדלה, נושא המחשוב הפך ליעד מרכזי, וכך עמד לרשות הקהל מחשב לחיפוש בקטלוג. שבוע הספר העברי הפך לאירוע חשוב ומרכזי.
בשנות השמונים והתשעים נקבע המבנה הארגוני של הספרייה העירונית, כפי שקיים עד היום - הוקמה מערכת הספריות העירונית בהרצליה. בתחילה נוספו ארבעה סניפים: יד התשעה, נווה ישראל, נוף ים והרצליה ב', והקשר בין הספרייה הראשית לסניפים חוזק. לאחר מכן צורפו ספריות בתי הספר התיכוניים לרשת הספריות העירונית. הספרייה העירונית הפכה באותה עת, בתמיכתו של ראש העיר אלי לנדאו, למרכז תרבותי-עירוני, זאת באמצעות שעת סיפור לילדים, הדרכות מרוכזות לתלמידים ושבוע ספר עירוני.
משנת 1998, בסיועה של ראש העיר יעל גרמן, נפתחו ספריות בכל בתי הספר היסודיים בעיר. הספריות שנפתחו תרמו להעצמת כוחה של מערכת הספריות בהרצליה.
תחילת שנות האלפיים מאופיינת בגידול מתמיד במספר המשתמשים (מנויים ומבקרים) במערכת הספריות. הקמת מרכז מידע קהילתי - הרצלידע - למתן מידע לתושבי העיר והסביבה, פרסום ידיעון חודשי ובו מידע בנושאים שונים, הקמת אתר אינטרנט, הרחבת שיתופי הפעולה עם מחלקות העירייה והמתנ"סים, קיום הרצאות, חוגים וסדנאות לצעירים ומבוגרים, שדרוג המחשבים והתוכנות בכל סניפי הרשת הציבורית, הפעלת אפליקציה בסמארטפון, שיפוץ הספרייה הראשית והנגשתה לאנשים עם צרכים מיוחדים - כל אלה הביאו להגדלת מספר המשתמשים בכל ספריות המערכת ולהעמקת מעורבותה של מערכת הספריות בקהילה.
בשנת תש"ע הוענק למערכת הספריות הרצליה פרס הספרייה המצטיינת ע"ש ק"י גולן, מטעם משרד התרבות והספורט.